להישאר מעל המים

העסקים והעובדים של חיפה בזמן המגפה

גיא שילה

המגפה פרצה ברחבי העולם בהפתעה גמורה.
מדינות מסוימות מתמודדות עם אובדנות כבדים, בעוד אחרות מנסות למצוא פתרונות פרקטיים לשמירה על הכלכלה ובריאות הציבור.

לפני חודשיים, ברגעים הראשונים של ההתפרצות בארץ, החלטתי להתחיל לתעד את המצב בעיר מגוריי, חיפה.
בזמן זה היה אסור להתרחק כ 100 מטר מהבית ואווירת
פחד שררה ברחובות. בתי הספר ומקומות עבודה רבים
יצאו מפעילות, מה שגרר 1 מכל 4 ישראלים
לתוך מעגל האבטלה.

"בכל יום המשטרה יכולה לבוא ולסגור אותי בלי התראה, אז אני מנסה למכור הכל כמה שיותר מהר. אני עושה הנחות רציניות אבל אנשים לא יוצאים מהבית אם הם לא ממש חייבים. אם המצב ימשיך ככה לאורך זמן, אני אפשוט רגל."

“הם אומרים לי לעבוד מהבית, אבל איך אני יכולה לעבוד כשיש לי 2 ילדים קטנים לדאוג להם? אסור לנו להתאגד בתור כמה משפחות כדי לשמור עליהם ביחד, אז זה לא משאיר לי כמעט זמן פנוי. בפועל אין לנו שום פתרון ואף אחד לא דואג לנו. הייתי חייבת להפסיק לעבוד. אין לי מושג מתי ואיך אני אוכל לחזור לעבוד שוב, אבל הילדים שלי חשובים לי יותר מהכל.”

בימים כתיקונם אני עובד כצלם עצמאי, אך במשך חודשים רבים הייתי מחוסר עבודה.
הצלחתי לחתוך בהוצאות ולהשתמש בחסכונות – אבל רבים לא היו יכולים.
כאחד שהרגיש את לחץ האבטלה בעצמו, הרגשתי מחויבות לצאת לרחובות
כדי לתעד את סיפוריהם של העובדים ובעלי העסקים הקטנים שנקלעו למצב בלתי אפשרי זה.

"אל תכניס את השם של המקום בתמונה, אני לא רוצה שיראו את זה ויעשו לי צרות על זה שפתחתי את המקום. הוא לא פתוח, אני רק עושה תספורות לחברים. במקום לעשות את זה בבית אני עושה את זה פה, זה כמו בית בשבילי. המקום הזה קיים יותר מ 70 שנה. היום עסקים לא מחזיקים כל כך הרבה זמן, כמה שנים והם כבר פושטים את הרגל. אותי לא יסגרו."

ככל שעבר הזמן, שמתי לב שהתגובות שקיבלתי מאנשים השתנו.
בהתחלה הם התעלמו מהמצב מתוך אמונה שההגבלות לא יחולו עליהם.
אחר כך הסבירו לי בתסכול איך הם היו מנהלים את המצב אחרת.
בסוף, הם פשוט נאנחו בחוסר אונים – לא מצליחים לראות שום פתרון באופק.
ההערכות מדברות על כ 60,000 עסקים הנמצאים בסכנת סגירה.

"אין כמעט לקוחות, אבל מה אני אעשה? אשב בבית?
מדי פעם עובר איזה בן אדם ואני מקווה שיקנה משהו, בינתיים אני פה."

למצבי קיצון יש נטייה לחשוף חולשות ופגמים בחברה. בכל שיחות שניהלתי עלה נושא אחד יותר מכולם – אף אחד מאלו שפגשתי לא סומך על הממשלה ומאמין שתעשה את הדבר הנכון.

במשך שנה שלמה לא הייתה ממשלה בישראל. לאחר שלוש בחירות ואין ספור השמצות ואכזבות, נכרתה ברית מפוקפקת בין השמאל לימין למען הקמת "ממשלת חירום" לאומית.

ממשלה זו, שהוקמה כביכול למען רווחת הציבור, מכילה 36 שרים ו 16 סגני שרים.
בארצות הברית, בה מתגוררים כ 300 מיליון בני אדם, ישנם 15 שרים בלבד.

"הבאתי את המסכה הזאת מהאינטרנט. חצי מחיר ממה שמוכרים בארץ.
כל הסיפור מאחורי הקורונה הזאת משוגע לגמרי ואני עומד לחשוף אותו בערוץ YouTube שלי מחר. אני יודע שזה יוריד לי מנויים אבל לא אכפת לי, אנשים חייבים לשמוע את האמת."

“בדרך כלל בשישי בצהריים הקניון מפוצץ באנשים. יש פה עשרות שומרים שמפטרלים בכל רגע נתון. עכשיו אנשים לא באים, אז אני השומר היחיד בכל הבניין. אפילו הבוס שלי לא יוצא מהבית."

המחיר הכלכלי של תפעול המשרדים, כ 720 מיליון שקלים לאורך הקדנציה, אינו מהווה את הפגיעה האמיתית בציבור.
האסון הקרב עלינו הוא האסון הבירוקרטי. כשיש כל כך הרבה משרדים בעלי אחריות חופפת, כל פעולה
משמעותית דורשת אישורים מכמות מגוחכת של גורמים, ועלולה לבלום מהלכים חשובים וקריטיים לציבור.
כל משרד יכול לגלגל את האחריות והעלות למשרד אחר, וכך מיועדות "ליפול בין הכיסאות" יוזמות רבות.
כך למשל, לא מצליחים ליישם את התוכנית הלאומית לטיפול באלימות בתוך המשפחה במשך שלוש שנים ארוכות,
בגלל מחלוקות בין משרדי ממשלה שונים.

במתחם הקולנוע "יס פלאנט חיפה" יש 23 אולמות קולנוע המתפרשים
על שטח נדל"ן עצום. מאז פרוץ המגפה, אף אחד מהאולמות לא פעיל.
סרטי קולנוע ישראלים חדשים שוחררו ישירות לשירותי ה VOD, מוותרים מראש על ההכנסות מהקרנות הקולנוע. היקף ההפסד הכלכלי עדיין לא ידוע, והשפעתו על עתיד תעשיית הקולנוע לא ברור.

כל זאת בשביל חזירות פוליטית גרידא. במלחמת הכוחות וההתרפסות בין המפלגות השונות, אף שחקן לא מוכן
"להפסיד לצד השני", אף חבר כנסת לא מוכן לוותר על משרה וטובת הציבור לא רלוונטית.
כך קורה שבממשלתנו זו, מכהן זאב אלקין כשר להשכלה גבוהה וכשר למשאבי המים – מעין בדיחה ארסית
על חשבון האזרחים. היקף תקציב של אותם משרדים עודפים מוערך בכ 2 מיליארד שקלים בשנה.

בזמן ש 1 מכל 5 ישראלים מחוסר עבודה, ענפים שלמים משותקים ורבבות אזרחים נכנסו לבור כלכלי
שלא יודעים איך יצאו ממנו – שלל המחאות המתנהלות במקביל נראות כמלחמה בטחנות רוח.
הסיוע הממשלתי ממעט ומאחר לבוא, ונדמה שעלינו להסתמך על עצמינו ועל הקהילות שלנו כמה שיותר.

"שלחתי קורות חיים ל 20 מקומות שונים. זה היחיד שענה לי אז ישר באתי.
כולם מחפשים עכשיו עבודה אז התחרות גבוהה, אני אקח כל דבר שיציעו לי."

המגפה עומדת לחלוף, אך המשבר האישי והכלכלי שבא בעקבותיה יכול ללוות רבים במשך תקופה ארוכה.
עכשיו, יותר מכל, עלינו לבוא לעזרת התושבים והעסקים הקטנים שסביבנו. עלינו לאתר את מי שזקוק לסיוע ולתת מזמננו, תשומת ליבנו וכספנו למענם. עזרה קטנה ככל שתהיה, עלולה להטות את הכף בחייו של אדם בצרה,
במיוחד אם מתווספים אליה מעשים נוספים מאנשים אחרים.

מעטים האנשים שלא נפגעו ממצב חירום זה, והנטייה הראשונה שלנו היא כמובן לדאוג לעצמנו ולקרובים לנו.
זהו המעשה האחראי לעשות, אך חובה עלינו לעשות מאמץ נוסף להרחיב את אופק הראיה שלנו ולעבוד למען שימור הקהילות שלנו.

בסופו של יום, אם נאחד כוחות וננקט בצעדים עצמאיים וקהילתיים יחדיו –
נוכל לצאת ממשבר זה חכמים יותר, מלוכדים יותר וחזקים ביחד.

גיא שילה,
אפריל 2020

המגפה פרצה ברחבי העולם בהפתעה גמורה. מדינות מסוימות מתמודדות עם אובדנות כבדים, בעוד אחרות מנסות למצוא פתרונות פרקטיים לשמירה על הכלכלה ובריאות הציבור.

לפני חודשיים, ברגעים הראשונים של ההתפרצות בארץ, החלטתי להתחיל לתעד את המצב בעיר מגוריי, חיפה. בזמן זה היה אסור להתרחק כ 100 מטר מהבית ואווירת פחד שררה ברחובות. בתי הספר ומקומות עבודה רבים יצאו מפעילות, מה שגרר 1 מכל 4 ישראלים לתוך מעגל האבטלה.

"בכל יום המשטרה יכולה לבוא ולסגור אותי בלי התראה, אז אני מנסה למכור הכל כמה שיותר מהר. אני עושה הנחות רציניות אבל אנשים לא יוצאים מהבית אם הם לא ממש חייבים. אם המצב ימשיך ככה לאורך זמן, אני אפשוט רגל."

בימים כתיקונם אני עובד כצלם עצמאי, אך במשך חודשים רבים הייתי מחוסר עבודה.
הצלחתי לחתוך בהוצאות ולהשתמש בחסכונות – אבל רבים לא היו יכולים.
כאחד שהרגיש את לחץ האבטלה בעצמו, הרגשתי מחויובות לצאת לרחובות כדי לתעד את סיפוריהם של העובדים ובעלי העסקים הקטנים שנקלעו למצב בלתי אפשרי זה.

“הם אומרים לי לעבוד מהבית, אבל איך אני יכולה לעבוד כשיש לי 2 ילדים קטנים לדאוג להם? אסור לנו להתאגד בתור כמה משפחות כדי לשמור עליהם ביחד, אז זה לא משאיר לי כמעט זמן פנוי. בפועל אין לנו שום פתרון ואף אחד לא דואג לנו. הייתי חייבת להפסיק לעבוד. אין לי מושג מתי ואיך אני אוכל לחזור לעבוד שוב, אבל הילדים שלי חשובים לי יותר מהכל.”

ככל שעבר הזמן, שמתי לב שהתגובות שקיבלתי מאנשים השתנו. בהתחלה הם התעלמו מהמצב מתוך אמונה שההגבלות לא יחולו עליהם. אחר כך הסבירו לי בתסכול איך הם היו מנהלים את המצב אחרת. בסוף, הם פשוט נאנחו בחוסר אונים – לא מצליחים לראות שום פתרון באופק. ההערכות מדברות על כ 60,000 עסקים הנמצאים בסכנת סגירה.

"אל תכניס את השם של המקום בתמונה, אני לא רוצה שיראו את זה ויעשו לי צרות על זה שפתחתי את המקום. הוא לא פתוח, אני רק עושה תספורות לחברים. במקום לעשות את זה בבית אני עושה את זה פה, זה כמו בית בשבילי. המקום הזה קיים יותר מ 70 שנה. היום עסקים לא מחזיקים כל כך הרבה זמן, כמה שנים והם כבר פושטים את הרגל. אותי לא יסגרו."

למצבי קיצון יש נטייה לחשוף חולשות ופגמים בחברה. בכל שיחות שניהלתי עלה נושא אחד יותר מכולם – אף אחד מאלו שפגשתי לא סומך על הממשלה ומאמין שתעשה את הדבר הנכון.

במשך שנה שלמה לא הייתה ממשלה בישראל. לאחר שלוש בחירות ואין ספור השמצות ואכזבות, נכרתה ברית מפוקפקת בין השמאל לימין למען הקמת "ממשלת חירום" לאומית.

ממשלה זו, שהוקמה כביכול למען רווחת הציבור, מכילה 36 שרים ו 16 סגני שרים.
בארצות הברית, בה מתגוררים כ 300 מיליון בני אדם, ישנם 15 שרים בלבד.

"אין כמעט לקוחות, אבל מה אני אעשה? אשב בבית? מדי פעם עובר איזה בן אדם ואני מקווה שיקנה משהו, בינתיים אני פה."

המחיר הכלכלי של תפעול המשרדים, כ 720 מיליון שקלים לאורך הקדנציה, אינו מהווה את הפגיעה האמיתית בציבור. האסון הקרב עלינו הוא האסון הבירוקרטי. כשיש כל כך הרבה משרדים בעלי אחריות חופפת, כל פעולה משמעותית דורשת אישורים מכמות מגוחכת של גורמים, ועלולה לבלום מהלכים חשובים וקריטיים לציבור.

כל משרד יכול לגלגל את האחריות והעלות למשרד אחר, וכך מיועדות "ליפול בין הכיסאות" יוזמות רבות.
כך למשל, לא מצליחים ליישם את התוכנית הלאומית לטיפול באלימות בתוך המשפחה במשך שלוש שנים ארוכות, בגלל מחלוקות בין משרדי ממשלה שונים.

“בדרך כלל בשישי בצהריים הקניון מפוצץ באנשים. יש פה עשרות שומרים שמפטרלים בכל רגע נתון. עכשיו אנשים לא באים, אז אני השומר היחיד בכל הבניין. אפילו הבוס שלי לא יוצא מהבית."

"הבאתי את המסכה הזאת מהאינטרנט. חצי מחיר ממה שמוכרים בארץ. כל הסיפור מאחורי הקורונה הזאת משוגע לגמרי ואני עומד לחשוף אותו בערוץ YouTube שלי מחר. אני יודע שזה יוריד לי מנויים אבל לא אכפת לי, אנשים חייבים לשמוע את האמת."

כל זאת בשביל חזירות פוליטית גרידא. במלחמת הכוחות וההתרפסות בין המפלגות השונות, אף שחקן לא מוכן "להפסיד לצד השני", אף חבר כנסת לא מוכן לוותר על משרה וטובת הציבור לא רלוונטית. כך קורה שבממשלתנו זו, מכהן זאב אלקין כשר להשכלה גבוהה וכשר למשאבי המים – מעין בדיחה ארסית על חשבון האזרחים.

היקף תקציב של אותם משרדים עודפים מוערך בכ 2 מיליארד שקלים בשנה.

במתחם הקולנוע "יס פלאנט חיפה" יש 23 אולמות קולנוע המתפרשים על שטח נדל"ן עצום. מאז פרוץ המגפה, אף אחד מהאולמות לא פעיל. סרטי קולנוע ישראלים חדשים שוחררו ישירות לשירותי ה VOD, מוותרים מראש על ההכנסות מהקרנות הקולנוע. היקף ההפסד הכלכלי עדיין לא ידוע, והשפעתו על עתיד תעשיית הקולנוע לא ברור.

בזמן ש 1 מכל 5 ישראלים מחוסר עבודה, ענפים שלמים משותקים ורבבות אזרחים נכנסו לבור כלכלי שלא יודעים איך יצאו ממנו – שלל המחאות המתנהלות במקביל נראות כמלחמה בטחנות רוח. הסיוע הממשלתי ממעט ומאחר לבוא, ונדמה שעלינו להסתמך על עצמינו ועל הקהילות שלנו כמה שיותר.

"שלחתי קורות חיים ל 20 מקומות שונים. זה היחיד שענה לי אז ישר באתי. כולם מחפשים עכשיו עבודה אז התחרות גבוהה, אני אקח כל דבר שיציעו לי."

המגפה עומדת לחלוף, אך המשבר האישי והכלכלי שבא בעקבותיה יכול ללוות רבים במשך תקופה ארוכה. עכשיו, יותר מכל, עלינו לבוא לעזרת התושבים והעסקים הקטנים שסביבנו. עלינו לאתר את מי שזקוק לסיוע ולתת מזמננו, תשומת ליבנו וכספנו למענם. עזרה קטנה ככל שתהיה, עלולה להטות את הכף בחייו של אדם בצרה, במיוחד אם מתווספים אליה מעשים נוספים מאנשים אחרים.

מעטים האנשים שלא נפגעו ממצב חירום זה, והנטייה הראשונה שלנו היא כמובן לדאוג לעצמנו ולקרובים לנו. זהו המעשה האחראי לעשות, אך חובה עלינו לעשות מאמץ נוסף להרחיב את אופק הראיה שלנו ולעבוד למען שימור הקהילות שלנו.
בסופו של יום, אם נאחד כוחות וננקט בצעדים עצמאיים וקהילתיים יחדיו – נוכל לצאת ממשבר זה חכמים יותר, מלוכדים יותר וחזקים ביחד.

גיא שילה
אפריל 2020